Rosh Hashanah
Daf 18a
משנה: כַּיּוֹצֵא בוֹ וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל מֹשֶׁ֗ה עֲשֵׁ֤ה לְךָ֙ שָׂרָ֔ף וְשִׂ֥ים אֹת֖וֹ עַל נֵ֑ס וגו'. וְכִי נָחָשׁ מֵמִית וּמְחַייֶה. כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי לְמַעְלָן וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּן לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִין וְאִם לָאו הָיוּ נִמּוֹקִין.
Traduction
Il est encore dit (Nb 21, 8): L’Éternel dit à Moïse de se fabriquer un serpent brûlant et de le placer sur une perche. Or, la vue du serpent ne peut tuer ni ressusciter; mais lorsqu’Israël portait ses regards en haut et couchait son cœur devant le père céleste, il était guéri; sinon, il dépérissait.
משנה: חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן. זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁאֵינוֹ חַייָב בַּדָּבָר אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן:
Traduction
Un sourd, un idiot ou un enfant ne peuvent pas, par leurs actes, dispenser d’autres du devoir d’entendre le cor (qui ne leur incombe pas). En thèse générale, celui qui n’est pas soumis à un devoir ne peut pas (en le remplissant) en dispenser autrui. – (127)La Guemara sur ce dernier est reproduite de (Berakhot 3, 3).
Pnei Moshe non traduit
מתני' חרש שוטה וקטן וכו'. הואיל והן אינן מחויבין בדבר:
משנה: יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תוֹקְעִין אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. מְשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהוּ תוֹקְעִין בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית דִּין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהוּ תוֹקְעִין אֶלָּא בְיַבְנֶה בִּלְבָד. אָ‍ֽמְרוּ לוֹ אֶחָד יַבְנֶה וְאֶחָד כָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית דִּין:
Traduction
Lorsque le jour de la fête du nouvel-an survient un samedi, on sonne du cor au Temple seul, non au dehors (128)''Même distinction, (Eruvin 10, 12) ; (Suka 4, 2). (Sheqalim 1, 3).''. Depuis la destruction du Temple, R. Yohanan b. Zaccaï a établi que la sonnerie du cor aura lieu en ce jour dans toute ville où se trouve un tribunal. Selon R. Eliézer, R. Yohanan n’a donné cette autorisation qu’à Yabneh. Il n’y a pas de différence, fut-il répliqué, entre Yabneh et toute autre ville ayant un siège de juridiction.
Pnei Moshe non traduit
מתני' יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת. אף על פי שמן התורה מותר לתקוע לא היו תוקעין אלא במקדש דרבנן הוא דגזיר ביה לפי שהכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאן בתקיעת שופר גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות בר''ה:
במקדש היו תוקעין שהרי אין בו אלא משום שבות ואין שבות במקדש:
אבל לא במדינה. שאר ארץ ישראל חוץ מירושלים קרוי מדינה:
בכל מקום שיש בו ב''ד. מפני שב''ד זריזין הן ולא יבואו התוקעי' בפניהם להעביר השופר לפי שהם מודיעים את העם ומזהירין אותן:
אלא ביבנה בלבד. שהיתה שם סנהדרי גדולה בימיו וכן בכל מקום שגלתה שם סנהדרי גדולה אבל לא בשאר ב''ד:
אמרו לו אחד יבנה ואחד. כל מקום שיש בו בית דין. איכא בינייהו בין הת''ק לאמרו לו דלת''ק לא בעינן בית דין קבוע אלא אפי' באקראי שבמקרה באו שם תוקעין בו ותנא דאמרו לו סבירא ליה דווקא בבית דין קבוע שם ולהכי קאמרי אחד יבנה וכו' כלומר בית דין קביע כמו ביבנה הוא דבעינן ולא בב''ד של אקראי והל' כתנא דאמרו לו:
הלכה: רִבִּי יְהוּשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. עֲמָלֵק כּוֹשְׁפָן הָיָה. מֶה הָיָה עוֹשֶׂה. הָיָה מַעֲמִיד בְּנֵי אָדָם בְּיוֹם גֵּינִיסִיא שֶׁלּוֹ. לוֹמַר. לֹא בִמְהֵרָה אָדָם נוֹפֵל בְּיוֹם גֵּינִיסִיָּה שֶׁלּוֹ. מֶה עָשָׂה מֹשֶׁה. עִרְבֵּב אֶת הַמַּזָּלוֹת. הָדָא הוּא דִכְתִיב שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבוּלָה וגו'. וּכְתִיב נָתַ֤ן תְּהוֹם֙ קוֹל֔וֹ ר֖וֹם יָדֵ֥יהוּ נָשָׂ‍ֽא. מֵר֖וֹם יָדֵ֥יהוּ נָשָׂ‍ֽא 18a נָתַ֤ן תְּהוֹם֙ קוֹל֔וֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. וְצָבָ֛א תִּינָּתֵן עַל הַתָּמִ֖יד בְּפָ֑שַׁע. כְפִשְׁעָהּ שֶׁלְתוֹרָה. וְתַשְׁלֵ֤ךְ אֱמֶת֙ אַ֔רְצָה. אֵימָתַי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַשְׁלִיכִין דִּבְרֵי תוֹרָה לָאָרֶץ הַמַּלְכוּת הָ‍ֽרְשָׁעָה הַזֹּאת גוֹזֶרֶת וּמַצְלַחַת. מַה טַעַם. וְתַשְׁלֵ֤ךְ אֱמֶת֙ אַ֔רְצָה וְעָשְׂתָ֖ה וְהִצְלִ‍ֽיחָה׃ וְאֵין אֱמֶת אֶלָּא תוֹרָה. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר אֱמֶ֣ת קְ֭נֵה וְאַל תִּמְכּוֹר חָכְמָ֖ה וּמוּסָ֣ר וּבִינָ‍ֽה. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. זָנַ֥ח יִשְׂרָאֵ֖ל ט֑וֹב אוֹיֵ֖ב יִרְדְּפ‍ֽוֹ׃ וְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר כִּ֤י לֶ֣קַח ט֭וֹב נָתַ֣תִּי לָכֶ֑ם תּ֝‍ֽוֹרָתִ֗י אַל תַּעֲזוֹבוּ:
Traduction
R. Josué b. Levi dit: le peuple d’Amalek était semblable aux sorciers; son habileté consistait à mettre en avant du front de bataille des gens au jour de leur naissance genesi'', car on sait qu’il est rare que l’on meure en un tel jour. Pour y obvier, que fit Moïse? Il troubla l’ordre des constellations (afin de dérouter les calculs sur la naissance), comme il est dit (Ha 3, 11): Le soleil et la lune s’arrêtent dans leur demeure; et auparavant (ib. 10): L’abîme fait entendre sa voix; il lève ses mains en haut; c.-à-d. parce que Moïse avait élevé les mains, Amalek tomba dans l’abîme, dont l’écho retentit. Samuel explique la Mishna par ce verset (Dn 8, 12): L’armée fut livrée avec le sacrifice perpétuel, à cause du péché, c.-à-d. celui d’avoir manqué à la Loi (121)Rabba à Qo Introd.; et la corne jeta la vérité à terre (ib.): lorsqu’Israël rejette à terre les préceptes de la Loi et les néglige, la royauté païenne l’emporte sur lui et réussit, selon l’expression finale (ib.): elle réussit dans ses entreprises. Or, la vérité c’est la Loi, dont il est dit (Pr 23, 23); Acquiers la vérité et ne la rends pas; c’est la sagesse, l’instruction et l’intelligence. R. Juda b. Pazi explique ces mots (Os 8, 3): Israël a rejeté le bien, l’ennemi le poursuivra; ce bien, c’est la Loi (122)Rabba à (Gn 98.), dont il est dit (Pr 4, 2): Car je vous donne des avis en bien; n’abandonnez pas ma loi.
Pnei Moshe non traduit
גמ' עמלק כישפן היה. מכשף שהיה יודע לכוין השעות והיה מעמיד בחיילותיו בני אדם שהן ביום גנוסיא שלו נולדו לפי שלא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא ולידה שלו מה עשה משה ערבב את המזלות וכו' כדדרשי להו מקראי ומתוך כך לא ידע לכוין להיום ממש:
מרום ידיהו נשא. מחמת שמשה הרים את ידו נתן תהום קולו שגבר ישראל ונפל עמלק וירד עד שנתן התהום קולו:
בפשעה של תורה. בשעה שפושעי' מתעצלים ומשליכים התורה אז צבא תנתן עליהם ומפני שכך נדרש גם כן קראי ויחנו ברפידים שרפו ידיהם מן התורה לפיכך ויבא עמלק דריש נמי הכא להני קראי כעין זה ועשה לך שרף ולא פי' ממה יעשה אלא משה למד מעצמו וכי עיקרה של השרף לא נחש הוא שהארס שורף הגוף לפיכך עשה מנחושת לשון נופל על לשון:
הלכה: אָמַר רִבִּי יָסָא. בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נֶאֱמַר עֲשֵׂה לְךָ. בִּשְׁלֹשָׁה פִּירֵשׁ וְאֶחָד לֹא פִירֵשׁ. עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי גוֹפֶר. עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצ‍ֽוֹצְרוֹת כֶּ֔סֶף. עֲשֵׂ֥ה לְךָ֖ חַ‍ֽרְב֣וֹת צוּרִים. עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ שָׂרָ֔ף לֹא פִירֵשׁ. אָמַר מֹשֶׁה. עִיקָּרָהּ לֹא נחש הוּא. לְפִיכָךְ וַיַּ֤עַשׂ מֹשֶׁה֙ נְחַ֣שׁ נְחוֹשֶׁת. מִיכָּן הָיָה רִבִּי מֵאִיר דּוֹרֵשׁ שֵׁמוֹת. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה שְׁמֵיהּ כִּידוֹר. אֲמַר לוֹן רִבִּי מֵאִיר. הוֹבֵּא לְכוֹן מִינֵּיהּ. בַּר נַשׁ בִּישׁ הוּא. כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפּוּכוֹת הֵ֔מָּה.
Traduction
R. Yassa (123)Rabba à (Gn 31.) dit: en 4 passages, Dieu a dit de fabriquer un objet; pour 3, il indique quels matériaux il faut employer, et pour le 4e la Bible ne le dit pas. Ainsi (Gn 6, 14), fais-toi une arche en bois de gopher (résineux); puis (Nb 10, 2): fabrique-toi 2 trompettes d’argent; puis (Jos 5, 2): fais-toi des couteaux de pierre. Pour le serpent seul, l’élément à employer n’est pas indiqué. Aussi Moïse dit: comme l’essentiel est le nahash (124)Mot à double entente : serpent et cuivre., je vais employer ce métal, comme il est dit (Nb 21, 9): Moïse fit le serpent d’airain. Ceci prouve, dit R. Méir (125)B. Yoma 83b., que l’on peut interpréter les homonymes. Ainsi, un homme s’appelait Kidor; R. Méir dit de s’en tenir à distance, cet homme devant être mauvais, selon ces mots (Dt 32, 20): car c’est une race, KIDOR, perverse.
Pnei Moshe non traduit
הובא לכון מיניה. הרחיקו עצמכם ממנו ותנו לכם להלאה דבר נש ביש הוא דכתוב כי דור וגו':
הלכה: תַּנֵּי. אֲבָל אָ‍ֽמְרוּ. אִשָּׁה מְבָרֶכֶת לְבַעֲלָהּ. עֶבֶד לְרַבּוֹ (בֶּן) [קָטָן] לְאָבִיו. [נִיחָא אִשָּׁה מְבָרֶכֶת לְבַעֲלָהּ. עֶבֶד לְרַבּוֹ. קָטָן לְאָבִיו] לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶן נְהוֹרַיי. כָּל שֶׁאָ‍ֽמְרוּ בְקָטָן כְּדֵי לְחַנְּכוֹ. תִּיפְתָּר בְּעוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן (אָמֵן). כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. מִי שֶׁהָיָה עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן מַקְרִים אוֹתוֹ וְעוֹנֶה אַחֲרֵיהֶם מַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים וּתְהֵא לוֹ מְאֵירָה. תָּבוֹא מְאֵירָה לְבֵן עֶשְׂרִים שֶׁצָּרִיךְ לְבֵן עֶשֶׂר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני אבל אמרו אשה מברכת לבעלה וכו'. כתוב זה לעיל פ' לולב הגזול בהלכה י וע''ש:
הדרן עלך פרק ראוהו ב''ד
רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. וְהָיָה הַנְּשׁוּךְ אֵין כְּתוּב כָּאן אֶלָּא כָּל הַנָּשׁ֔וּךְ. אֲפִילוּ נְשִׁיכַת כֶּלֶב. אֲפִילוּ נְשִׁיכַת נָחָשׁ. וְלֹא דַמְיָא. נְשִׁיכַת כֶּלֶב וְרָאָ֥ה. נְשִׁיכַת נָחָשׁ וְהִבִּ֛יט. רִבִּי יְהוּדָה גוֹזְרַיָּא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. נְשִׁיכַת כֶּלֶב שֶׁאֵינוֹ מִמִּינוּ. וְרָאָ֥ה. נְשִׁיכַת נָחָשׁ שֶׁהוּא מִמִּינוֹ. וְהִבִּ֛יט. וְרַבָּנִן אָ‍ֽמְרֵי. נְשִׁיכַת כֶּלֶב שֶׁאֵינוֹ מְחַלְחֵל. וְרָאָ֥ה. נְשִׁיכַת נָחָשׁ שֶׁהוּא מְחַלְחֵל. וְהִבִּ֛יט.
Traduction
R. Levi au nom de R. Hama b. Hiya dit: comme il n’est pas écrit (Nb 21, 8), il arrivera que le mordu, mais ''tout mordu'', toute morsure, de chien ou de serpent, sera guérie. Toutefois, pour la 1ere, il suffisait de voir l’airain; pour la 2e il fallait plus d’attention. Selon R. Juda de Gozria (126)Neubauer, ib. p. 263. au nom de R. Aha, pour la morsure du chien, qui est d’une sorte distincte, la vue suffisait; mais pour la morsure du serpent, qui est de la même sorte, il faudra une vue plus attentive. Selon les autres sages, pour la morsure du chien, qui ne comporte pas d’empoisonnement, la simple vue suffit à amener la guérison; mais, pour la morsure d’un serpent qui est venimeuse, la guérison sera plus lente à venir.
Pnei Moshe non traduit
אלא כל הנשוך. לרבות אפי' מנשיכת כלב הוא נשוך נרפא כשראה אותו:
אפי' נשיכת נחש. כלומר אפי' נשיכת כלב כמו נשיכת נחש הוא:
ולא דמיא. ומכל מקום לא היו שוין ברפואתן דמנשיכת כלב וראה אותו וחי מיד כשראה אותו בראיה בעלמא נרפא אבל מנשיכת נחש היה צריך והביט שההבטה היא יותר בהשגחה מהראייה ולפיכך כתיב כאן וראה אצל כל הנשוך ובנשיכת נחש כתיב והיינו אם נשך הנחש וגו' והביט אל נחש הנחושת וחי:
ר' יודא וכו'. מפרשין טעמא נשיכת כלב שאינו ממינו של נחש הנחושת שעשה וראה אותו סגי ונשיכת נחש שהוא ממינו היה צריך והביט כדי שישימו אל לבם שנענשו על לה''ר שהוא מעשה נחש ורבנן סבירא להו לפי הצורך לרפואתן היה שנשיכת כלב אין בו ארס המתחלחל בגוף וראה סגי ונשיכת נחש שהארס מתחלחל צריך והביט:
Rosh Hashanah
Daf 18b
משנה: וְעוֹד זֹאת הָ‍ֽיְתָה יְרוּשָׁלִַם יְתֵרָה עַל יַבְנֶה שֶׁכָּל עִיר שֶׁהִיא רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וּקְרוֹבָה וִיכוֹלָה לָבוֹא תּוֹקְעִין בָּהּ. וּבְיַבְנֶה לֹא הָיוּ תוֹקְעִין אֶלָּא בְּבֵית דִּין בִּלְבָד:
Traduction
L’avantage de Jérusalem (où l’on pouvait sonner du cor même le samedi) était tel sur Yabneh (132)L'édition Jost observe en note qu'à Jérusalem on pouvait sonner dans toute la ville jusqu'à la 6e h., mais à Yabneh seulement devant le tribunal. que, dans toute ville voisine, d’où l’on voit la capitale, d’où on l’entend, et qui est assez proche pour que l’on puisse y aller aux jours de fête sans enfreindre la limite shabatique, on peut aussi y sonner du cor lorsque le nouvel-an est un samedi. A Yabne au contraire, cette autorisation n’a subsisté que pendant le séjour du tribunal dans cette ville.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ועוד זאת. מתני' חסורי מחסרא והכי קתני בירושלים הי' תוקעין בכל העיר כל זמן שהיו בית דין יושבין בלשכת הגזית במקדש ששם ב''ד יושבין עד ו' שעות ביום וביבנה לא היה תוקעין אלא בזמן ב''ד ובפני ב''ד ועוד זאת היתה ירושלים בעודה בבניינה יתרה בתקיעת שבת על יבנה:
שכל עיר שהיא רואה. כדמפרש בגמרא פרט לעיר שיושבת בנחל ואינה רואה ירושלים ואעפ''י שהיתה קרובה לא היו תוקעין בה בשבת:
ושומעת פרט לעיר שיושבת בראש ההר. וקרובה פרט ליושבת חוץ לתחום. ויכולה לבא פרט למפסיק לה נהר:
גמ' והן. ודווקא שיהו כל הדרכים האלו השנוים בה ומפרש ואזיל:
רואה ואינה שומעת. כלומר אע''פ שהיא רואה ירושלים כגון שירושלים היא מלמעלן לנגדה והעיר היא מלמטן ויכולה לראות למקום הגבוה ממנה שהיא יושבת במישור אלא שאינ' שומעת להשופר שבירושלים וזו נמעטת מדקתני שומעת:
רואה ושומעת וקרובה. אלא שאינה יכולה לבוא מחמת שהנחל של מים מפסיק וזו אימעוט מיכולה לבא:
הלכה: יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה כול'. 18b רִבִּי אַבָּא בַּר פַּפָּא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲווֹן יְתִיבִין מַקִשֵׁיי. אָ‍ֽמְרִין. תַּנִּינָן. יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תוֹקְעִין אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. אִין דְּבַר תּוֹרָה הוּא אַף בַּגְבוּלִין יִדְחֶה. אִין לֵית הוּא דְּבַר תּוֹרָה הוּא אַף בַּמִּקְדָּשׁ לֹא יִדְחֶה. עָבַר כַּהֲנָא. אָ‍ֽמְרִין. הָא גַבְרָא [רַבָּה] דְנִישְׁאוֹל [לֵיהּ]. אֲתוֹן שְׁאָלוֹן לֵיהּ. אָמַר לוֹן. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. הָא כֵיצַד. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּחוֹל. י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּשַּׁבָּת. זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. מַזְכִּירִין אֲבָל לֹא תוֹקְעִין. רִבִּי זְעוּרָה מְפַקֵּד לַחֲבֵרַייָא. עוֹלוּן וּשְׁמָעוּן קָלֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי דְרַשׁ. דְּלֵית אֶיפְשַׁר דְּהוּא מַפִּיק פָּ‍ֽרְשָׁתֵיהּ דְּלָא אוּלְפָן. וְעָל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. הָא כֵיצַד. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּחוֹל. י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּשַּׁבָּת. זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. מַזְכִּירִין אֲבָל לֹא תוֹקְעִין. מֵעַתָּה אַף בַּמִּקְדָּשׁ לֹא יִדְחֶה. תַּנָּא. בְּאֶחָ֣ד לַחוֹדֶשׁ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בְמָקוֹם שֶׁהֵן יוֹדְעִין שֶׁהוּא בְאֶחָד לַחוֹדֶשׁ יִדְחֶה. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. וְהִקְרַבְתֶּ֥ם. בְּמָקוֹם שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת קְרֵיבִין. אָ‍ֽמְרִין חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. וְהָ‍ֽכְתִיב וְהַ‍ֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעַה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וגו'. אֲמַר לוֹן. זוֹ אַתְּ מַעֲבִיר בְּאַרְצְכֶם. הָא אֲחֶרֶת לֹא. אָ‍ֽמְרִין לֵיהּ אוֹ נֹאמַר. זוֹ אַתֶּם מַעֲבִירִין בְּאַרְצְכֶם. הָא אַחֶרֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בַּחוּצָה לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִילּוּ הֲוָה כְתִיב תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּאַרְצְכֶם הָיִיתִי אוֹמֵר. כָּאן מִיעֵט וּבְמָקוֹם אֲחֵר רִיבָה. אֶלָּא בְּכָ‍ֽל אַרְצְכֶ‍ֽם. כָּאן רִיבָה וּבְמָקוֹם אֲחֵר מִיעֵט.
Traduction
R. Aba b. Papa dit (129)Rabba à (Lv 29.) que R. Yohanan et R. Simon b. Lakish, étant assis à la salle d’études, firent l’objection suivante: comment se fait-il qu’aux termes de la Mishna, si la fête du nouvel-an survient un samedi, on ne sonne du cor qu’au Temple, non au dehors? Si c’est un précepte biblique, il doit l’emporter sur le repos shabatique partout, même dans d’autres villes que Jérusalem; si ce n’est pas prescrit par la loi, on ne devrait pas non plus accomplir cet acte au Temple? Comme Cahana passait, on se dit: voilà un personnage important, que l’on pourrait consulter à ce sujet. On lui posa la question et il répondit: Puisqu’il est écrit (Nb 29, 1) jour du retentissement, et d’autre part (Lv 23, 24) souvenir du retentissement, il y a une déduction à tirer de cette divergence de termes, et l’on dira qu’en semaine c’est un jour de retentissement effectif (où l’on sonnera du cor); mais si la fête survient un samedi, c’est un simple souvenir, car on rappellera la sonnerie (par des prières), sans l’effectuer. Ainsi R. Zeira recommanda aux compagnons de monter entendre l’exposé de R. Levi, car il est impossible qu’il laisse passer sa section sans rien enseigner de neuf (130)Cf. Bamidbar rabba, ch. 14.. Il arriva en effet et exposa ceci: de ce qu’une expression biblique emploie le terme Jour de retentissement, et l’autre le mot souvenir, on conclut que ce dernier est applicable au nouvel-an survenant un samedi. Pourquoi alors n’en est-il pas de même au Temple? -C’est qu’il est dit (ib.): au 1er du mois, jour du retentissement (c’est-à-dire qu’au Temple), où le 1er jour est fixé, le retentissement ne sera pas ajourné). S’il en est ainsi, on ne devrait pas ajourner la sonnerie, partout où la fixation de ce jour est bien connue d’avance. -C’est que, dit R. Simon b. Yohaï, de l’expression prochaine vous offrirez etc. (ib. 25), on conclut qu’à la place où les sacrifices sont offerts on pourra aussi sonner du cor, sans distinction de jour, Mais, objectèrent les compagnons devant R. Yona, n’est-il pas dit (ib. 25, 9): tu feras circuler le retentissement du cor, au 7e mois, le 10 du mois, etc., sur tout votre territoire? Or, pourquoi en ce cas, cette sonnerie est-elle permise partout au dehors, et non si le jour du nouvel-an survient un samedi? Précisément, leur répondit R. Yona (131)V. Torath Cohanim, à ce verset., le verset indique que, pour cette solennité, on fera circuler le son dans tout le pays, non en d’autres cas. Peut-être au contraire, répliquèrent les compagnons, ce verset a-t-il pour but de spécifier que l’on fera retentir le cor sur tout le territoire, non hors de la Palestine, et qu’en conséquence si le nouvel-an survient un samedi on sonnera aussi du cor dans tout le pays? -Non, répondit R. Yona, si le verset disait: ''vous ferez circuler le Shofar dans votre pays'', on aurait pu dire qu’il implique une exclusion (hors du pays) spéciale au jubilé, comprenant par contre l’extension par rapport au Shabat; mais comme il est dit: ''dans tout votre pays'', l’extension est applicable ici (même à la province), à l’exclusion d’un autre cas (celui du nouvel-an au samedi).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' אבא בר פפא אמר דר' יוחנן ורשב''ל הוון יתבין ומקשין בהא דתנינן וכו' אם ד''ת הוא שדוחה את השבת אף בגבולין ידחה וכו':
אמר לון כתוב אחד אומר וכו'. כלומר ודאי דיש לנו ללמוד מהכתובים הללו דכאן אומר יום תרועה וכאן אומר זכרון תרועה דזה מיירי בחול וזה מיירי בשבת אלא דקשיא דא''כ אף במקדש לא ידחה יעל כרחינו צריכין אנו להאי דרשא דר''ש בן יוחי כדלקמן אלא דאכתי לא אסיק להקושיא ולהתירוץ עד דמייתי להאי דר''ז דלקמיה דה''נ דריש ר' לוי ולבתר הכי מקשה ומפרק:
מפקד. מצווה לחברייא עולון לבית המדרש ושמעו קולו דר' לוי מה הוא דורש היום דלית אפשר שהוא מוצא פרשה שלו כמה שדורש דלא יהא איזה לימוד ודבר חדש ונכנס ר' לוי לבהמ''ד ואמר לפניהם הדרש הזה כתוב אחד אומר וכו' ואמור מעתה אפי' במקדש לא ידחה ומתרץ דתנא דהיינו טעמא דכתיב באחד לחדש יום תרועה וגו' וזהו במקדש ששם היו קובעין החודש ויודעין מתי הוא באחד לחדש אלא דאכתי קשיא מעתה אפי' במקום המדינה שהן יודעין שהוא באחד לחדש שהרי שלוחין יוצאין וכ''ת הרי היום אין השלוחין יוצאין מ''מ מאי שנא במקדש דנקט אפי' בירושלים ידחה. שהרי הן יודעין שקבעו ב''ד את החודש היום וע''כ דאתינן להאי דתני ר''ש בן יוחי דכתיב בתר דהאי קרא. יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עולה וגו' ודנקט כאן והקרבתם אגב אשגרת לישנא הוא דהאי והקרבתם דפ' אמור בתר שבתון זכרון תרועה הוא דכתיב וקרא דפ' פנחס דבתר יום תרועה הוא ועשיתם כתיב והיינו הך דהתורה מרמזת לנו דבמקום שמקריבין קרבנות הוא דלעולם יום תרועה יהיה לכם ואפי' בשבת ומשום דועשיתם דפ' פנחס סמיך ליה ליום תרועה יהיה לכם וקרא דזכרון תרועה על גבולין הוא דנאמר ואף בירושלים לפי האי דרשא:
והכתוב והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחודש ביום הכפורים. ומאי שנא שופר דר''ה בשבת משופר דיובל ביום הכפורים ונימא נמי דלא דחיא יה''כ בגבולין וקרא כתיב בכל ארצכם:
א''ל. הכי דרשינן זו. שופר דיובל את מעביר בארצכם הא אחרת וזה שופר של ר''ה לא נוהגת בכל ארצכם בשבת:
אמרין ליה. חברייא או דילמא נאמר דה''ק קרא זו אתם מעבירין בארצכם אבל לא בחו''ל הא אחרת של ר''ה בין בארץ ובין בחו''ל נוהג אף בשבת:
אילו הוה כתיב. גבי יובל תעבירו שופר בארצכם הייתי דורש כאן מיעט לח''ל ובמקום אחר והוא ראש השנה ריבה אף בחוץ לארץ אבל השתא דכתיב תעבירו שופר בכל ארצכם ובכל ריבויא הוא ועל כרחך דהכי דרשינן כאן ריבה אף בגבולין ובמקום אחר בר''ה מיעט גבולין דלא דחיא שבת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source